לפני כשבעה חודשים הציג תיאטרון בית צבי את שני המחזות במסגרת שנה ג' של בית הספר.
ראיתי אז את ההצגה וכתבתי עליה.
כעת מוצגת ההצגה במסגרת תיאטרון הספריה ע"י אותם השחקנים כאשר הם כבר בוגרים של בית הספר.
ראיתי מחדש את ההצגה
השינוי היחידי הוא שהבמאי עירד רובינשטיין החליף את אחד השחקנים במחזה התור.
לא שיניתי את דעתי על ההצגה על כן אשתמש בחלק מהדברים שכתבתי אז.
ישראל הורוביץ האמריקאי כתב שני מחזות קצרים שהוצגו כבר בארץ וביניהם בתיאטרון הקאמרי לפני שנים רבות.
כעת מוצגים הם בבית צבי.
במחזות אלו מתאר הורוביץ בצורה בוטה ביותר קטעים מהחיים בהם אנו נתקלים יום יום.
המחזה הראשון "ההודי רוצה לברונקס" עוסק בשני בריונים מרובע נחשל בניו יורק הפוגשים בהודי המחפש כתובת בנו.
הבריונים מחוסר מעש מתחילים להשתעשע עמו ועוברים מהר מאוד לאלימות פיזית ויותר...
ההודי שנראה לאחד מהם כתורקי עם צבע עור שונה ,בלבוש חריג והאינו מבין אנגלית, עבורם הוא זר. הוא מטרה ללעג, לשעשוע.הוא בעיניהם לא יותר מאשר חפץ,משחק.הם אינם מכבדים אותו כאדם ,את פרטיותו ובסופו של דבר גם את חייו.
השונה, הלא מוכר, הזר,אין לו ערך וההודי ככזה מטרה קלה לצחוק, לשעשוע, לזילזול והשפלה.
האדם הפשוט משכונת עוני המרגיש שחייו הם ללא תחליט, ללא מטרה או עינין, חוסר המעש הופכים אותו לגיבור ,לחזק, לדומיננטי נגד החלש ,הזר ,השונה.
במחזה השני "התור"חמישה אנשים מחכים בתור.
כל אחד רוצה להיות ראשון.
בחור הנראה קצת מופרע ומופנם מנסה לקרב בוטן אליו אך אינו מצליח בנסיון ראשון.
הוא הראשון בתור אין בינתיים אחרים.מצטרף שני ושלישי . שלא כמקובל אצלנו כולם מסתדרים אחד אחרי השני אך במהרה כולם מתחילים לריב על המקום הראשון ומשתמשים בתחבולות שונות כדי להגיע אליו.אישה נשואה אפילו משתמשת בגופה כדי לגבור על הגברים ולהשיג את המקום .הכל מותר כדי להגיע אליו.
שני המחזות בוימו ע"י עירד רובינשטיין.
ראיתי אותו פעמים מספר כשחקן בבית צבי והתרשמתי ממנו רבות .זו הפעם הראשונה שרואה אני עבודת בימוי שלו.
יש לו המצאות.יש לו דמיון .יש לו יכולת לרתק את הקהל במחזות שאין בהן מתח מי יודע מה ומלל לא מענין במיוחד.
הבימוי שלו מבריק,מעולה,מלאכת מחשבת.
הפעם הוא השתתף גם כשחקן ב"התור".בתפקידו של דולן הוא ה"נחמד" המחייך השובב במידת מה.נעים היה לראותו משחק, מתנועע ,רוקד ומשתעשע. תנועות הגוף שהעניק לעצמו כבמאי התאימו לו ביותר והוא ביצע אותן על הצד הטוב ביותר.
אינני יודע מי האחראי ללהק את השחקנים בשני המחזות אך הרעיון שאותם השחקנים משתתפים בשני המחזות בגילום תפקידים מנוגדים באופיים היה מאוד מוצלח ואיפשר לקהל להתרשם היטב מרמתם ויכולתם של השחקנים שהיתה גבוהה ורבה.
כל הכבוד לבוגרים הטריים שהצליחו בצורה מושלמת בהפרש של 10 דקות ההפסקה לעבור מתפקיד בעל אופי אלים שתלטני לתפקיד של תמים או מאזין למוצרט או מהודי פסיבי נבוך שלא מוציא מילה מהפה ונקלע לסביבה לא מוכרת לאדם פעיל ,זריז,נמרץ, המדבר בשטף ללא הפסק ובתנועות גוף והבעות השונות בשני התפקידים.
ברצוני לציין את צורת הדיבור הרהוטה והברורה עם הדיקציה הנכונה שאיפשרה להבין ללא כל קושי כל מילה ומילה שיצאה מפי השחקנים.
ב"הודי" אלימות רבה .זה מענין. מבוצע היטב ודורש מהשחקנים כח פיזי .הכל נראה אמיתי והורגש במשחקם שהם נהנים ממשחקם ונותנים את כל מרצם וכוחם להצלחה והתוצאה היתה נהדרת.
התפאורה -ערן עצמון היתה מינימליסטית ומאוד יפה.היא הראתה מגרד שחקים ניו יורקי בזוית מיוחדת כאילו מלמטה ואפשר לראות בזאת אולי סמליות מסוימת.כך בזכות התפאורה המיוחדת נשאר גם מספיק מקום על הבמה .
איפור ההודי ע"י עמירם אדרעי היה מעולה. הוא היה הודי אמיתי.
כל חמשת השחקנים שחלק מהם מופיעים בשני המחזות נתנו משחק מעולה.
התרשמתי במיוחד מ ערן יוסף שהצליח לכבוש את ריכוזי כהודי בתנועות שלו, בהבעות פניו המאופרים,בשתיקתו ,בפליאה מהתנהגות הבריונים.הוא היה נבוך,פוחד מתגונן אך גם שומר על כבודו.
גם ב"תור"היה מצויין ולא איכזב במשחקו השונה לגמרי כבעל שאישתו אינה נרתעת לקיים יחסים עם אחרים בנוכחותו.
אלי פרי היה טוב מאוד הן כבריון והן כטיפש תמים. שני תפקידים שונים שבוצעו למופת אם כי הפעם אהבתי אותו יותר ב"התור" מבלי להמעיט בכך את משחקו ב"הודי".
שחר רז כג'ואי ב"ההודי" היה גם אלים אך גם מתחשב ורחמן במידת מה ואפשר היה להרגיש שהצטער במקצת על מעשיו ומעשי חברו.בתור המאזין למוצרט ניסה לסדר את העומדים בתור בחן והומור והצליח.
הילה ספורטס היתה טובה מאוד כאישה המסוגלת לכל כדי לספק את תשוקתה ומטרתה-התור.
עריכת המוסיקה שנעשתה במשותף ע"י הבמאי ו יובל מור היתה מותאמת להפליא למתרחש על הבמה והוסיפה רבות להצלחת הערב.
לראות או לא לראות:מומלץ ביותר.ערב מעולה.
נכתב על ידי elybikoret , 16/10/2008 00:37
ראיתי אז את ההצגה וכתבתי עליה.
כעת מוצגת ההצגה במסגרת תיאטרון הספריה ע"י אותם השחקנים כאשר הם כבר בוגרים של בית הספר.
ראיתי מחדש את ההצגה
השינוי היחידי הוא שהבמאי עירד רובינשטיין החליף את אחד השחקנים במחזה התור.
לא שיניתי את דעתי על ההצגה על כן אשתמש בחלק מהדברים שכתבתי אז.
ישראל הורוביץ האמריקאי כתב שני מחזות קצרים שהוצגו כבר בארץ וביניהם בתיאטרון הקאמרי לפני שנים רבות.
כעת מוצגים הם בבית צבי.
במחזות אלו מתאר הורוביץ בצורה בוטה ביותר קטעים מהחיים בהם אנו נתקלים יום יום.
המחזה הראשון "ההודי רוצה לברונקס" עוסק בשני בריונים מרובע נחשל בניו יורק הפוגשים בהודי המחפש כתובת בנו.
הבריונים מחוסר מעש מתחילים להשתעשע עמו ועוברים מהר מאוד לאלימות פיזית ויותר...
ההודי שנראה לאחד מהם כתורקי עם צבע עור שונה ,בלבוש חריג והאינו מבין אנגלית, עבורם הוא זר. הוא מטרה ללעג, לשעשוע.הוא בעיניהם לא יותר מאשר חפץ,משחק.הם אינם מכבדים אותו כאדם ,את פרטיותו ובסופו של דבר גם את חייו.
השונה, הלא מוכר, הזר,אין לו ערך וההודי ככזה מטרה קלה לצחוק, לשעשוע, לזילזול והשפלה.
האדם הפשוט משכונת עוני המרגיש שחייו הם ללא תחליט, ללא מטרה או עינין, חוסר המעש הופכים אותו לגיבור ,לחזק, לדומיננטי נגד החלש ,הזר ,השונה.
במחזה השני "התור"חמישה אנשים מחכים בתור.
כל אחד רוצה להיות ראשון.
בחור הנראה קצת מופרע ומופנם מנסה לקרב בוטן אליו אך אינו מצליח בנסיון ראשון.
הוא הראשון בתור אין בינתיים אחרים.מצטרף שני ושלישי . שלא כמקובל אצלנו כולם מסתדרים אחד אחרי השני אך במהרה כולם מתחילים לריב על המקום הראשון ומשתמשים בתחבולות שונות כדי להגיע אליו.אישה נשואה אפילו משתמשת בגופה כדי לגבור על הגברים ולהשיג את המקום .הכל מותר כדי להגיע אליו.
שני המחזות בוימו ע"י עירד רובינשטיין.
ראיתי אותו פעמים מספר כשחקן בבית צבי והתרשמתי ממנו רבות .זו הפעם הראשונה שרואה אני עבודת בימוי שלו.
יש לו המצאות.יש לו דמיון .יש לו יכולת לרתק את הקהל במחזות שאין בהן מתח מי יודע מה ומלל לא מענין במיוחד.
הבימוי שלו מבריק,מעולה,מלאכת מחשבת.
הפעם הוא השתתף גם כשחקן ב"התור".בתפקידו של דולן הוא ה"נחמד" המחייך השובב במידת מה.נעים היה לראותו משחק, מתנועע ,רוקד ומשתעשע. תנועות הגוף שהעניק לעצמו כבמאי התאימו לו ביותר והוא ביצע אותן על הצד הטוב ביותר.
אינני יודע מי האחראי ללהק את השחקנים בשני המחזות אך הרעיון שאותם השחקנים משתתפים בשני המחזות בגילום תפקידים מנוגדים באופיים היה מאוד מוצלח ואיפשר לקהל להתרשם היטב מרמתם ויכולתם של השחקנים שהיתה גבוהה ורבה.
כל הכבוד לבוגרים הטריים שהצליחו בצורה מושלמת בהפרש של 10 דקות ההפסקה לעבור מתפקיד בעל אופי אלים שתלטני לתפקיד של תמים או מאזין למוצרט או מהודי פסיבי נבוך שלא מוציא מילה מהפה ונקלע לסביבה לא מוכרת לאדם פעיל ,זריז,נמרץ, המדבר בשטף ללא הפסק ובתנועות גוף והבעות השונות בשני התפקידים.
ברצוני לציין את צורת הדיבור הרהוטה והברורה עם הדיקציה הנכונה שאיפשרה להבין ללא כל קושי כל מילה ומילה שיצאה מפי השחקנים.
ב"הודי" אלימות רבה .זה מענין. מבוצע היטב ודורש מהשחקנים כח פיזי .הכל נראה אמיתי והורגש במשחקם שהם נהנים ממשחקם ונותנים את כל מרצם וכוחם להצלחה והתוצאה היתה נהדרת.
התפאורה -ערן עצמון היתה מינימליסטית ומאוד יפה.היא הראתה מגרד שחקים ניו יורקי בזוית מיוחדת כאילו מלמטה ואפשר לראות בזאת אולי סמליות מסוימת.כך בזכות התפאורה המיוחדת נשאר גם מספיק מקום על הבמה .
איפור ההודי ע"י עמירם אדרעי היה מעולה. הוא היה הודי אמיתי.
כל חמשת השחקנים שחלק מהם מופיעים בשני המחזות נתנו משחק מעולה.
התרשמתי במיוחד מ ערן יוסף שהצליח לכבוש את ריכוזי כהודי בתנועות שלו, בהבעות פניו המאופרים,בשתיקתו ,בפליאה מהתנהגות הבריונים.הוא היה נבוך,פוחד מתגונן אך גם שומר על כבודו.
גם ב"תור"היה מצויין ולא איכזב במשחקו השונה לגמרי כבעל שאישתו אינה נרתעת לקיים יחסים עם אחרים בנוכחותו.
אלי פרי היה טוב מאוד הן כבריון והן כטיפש תמים. שני תפקידים שונים שבוצעו למופת אם כי הפעם אהבתי אותו יותר ב"התור" מבלי להמעיט בכך את משחקו ב"הודי".
שחר רז כג'ואי ב"ההודי" היה גם אלים אך גם מתחשב ורחמן במידת מה ואפשר היה להרגיש שהצטער במקצת על מעשיו ומעשי חברו.בתור המאזין למוצרט ניסה לסדר את העומדים בתור בחן והומור והצליח.
הילה ספורטס היתה טובה מאוד כאישה המסוגלת לכל כדי לספק את תשוקתה ומטרתה-התור.
עריכת המוסיקה שנעשתה במשותף ע"י הבמאי ו יובל מור היתה מותאמת להפליא למתרחש על הבמה והוסיפה רבות להצלחת הערב.
לראות או לא לראות:מומלץ ביותר.ערב מעולה.
נכתב על ידי elybikoret , 16/10/2008 00:37
אליביקורת
